המזמור מציג את דבר
ה' לדוד לאחר הקרב על רבת עמון בפיקודו של יואב (שמ"ב
י', ודבה"א י"ט)
ולפני קרב חילם בהנהגתו של דוד (שמ"ב, י' טו-יט, דבה"א,
י"ט טז-יט).
א לְדָוִד מִזְמוֹר נְאֻם ה' לַאדנִי
שֵׁב לִימִינִי עַד-אָשִׁית איְבֶיךָ הֲדם לְרַגְלֶיךָ: ב מַטֵּה עֻזְּךָ יִשְׁלַח
ה' מִצִיּוֹן רְדֵה בְּקֶרֶב איְבֶיךָ:
ג עַמְּךָ נְדָבת בְּיוֹם חֵילֶךָ
בְּהַדְרֵי-קדֶשׁ מֵרֶחֶם מִשְׁחָר לְךָ טַל יַלְדֻתֶךָ: ד נִשְׁבַּע ה' וְלֹא
יִנָּחֵם אַתָּה-כהֵן לְעוֹלָם עַל-דִּבְרָתִי מַלְכִּי-צֶדֶק: ה אֲדנָי
עַל-יְמִינְךָ מָחַץ בְּיוֹם-אַפּוֹ מְלָכִים: ו יָדִין בַּגּוֹיִם מָלֵא
גְוִיּוֹת מָחַץ ראשׁ עַל- אֶרֶץ רַבָּה: ז מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה
עַל-כֵּן יָרִים ראשׁ.
א.
מבוא
א1. מבנה המזמור
-----מזמור ק"י נפתח בדברי עידוד של ה' המבטיח למלך נצחון על אויביו ונשבע
לו שמעמדו כשליח ה' ועושה דברו לא יחדל לעולם1 (א-ד). בחלקו השני מתואר קרב מן העבר
שהסתיים בתבוסתם של אויבי המלך (ה-ו). המזמור מסתיים בהבטחה שבמלחמה הבאה תתגלה רוממותו של המלך לעין כל (ז).
א2. מיהו 'מלכיצדק'? (ד)
-----דברי המזמור מופנים בצורה ישירה לדמות המזוהה כ'מַלְכִּי-צֶדֶק', ומוסכם בין הפרשנים שמדובר באחד ממלכי ישראל,2 עם זאת יש חילוקי דעות לגבי זהותו של המלך ולגבי האירועים המתוארים
במזמור. על בסיס היחס הקרוב והעידוד שהמלך מקבל מאת ה',3 הגיעו רוב המפרשים למסקנה שמדובר בדוד4 או במלך אחר מצאצאיו.5
___אליצור6 מסיק מתוך פסוק ז: "מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה
עַל-כֵּן יָרִים ראשׁ" שמדובר ביהושפט מלך יהודה, כשהוא מבסס את מסקנתו
על חלקו הראשון של הפסוק: "מִנַּחַל בַּדֶּרֶךְ יִשְׁתֶּה". לדעת אליצור פסוקית זו רומזת על המסע הצבאי של
יהושפט למואב, שבמהלכו התמלא הנחל היבש מים בדרך נסית (מל"ב, ג'
טז-כ). אולם חציו השני של פסוק ז שבו מובטח למלך כי שתית המים תנחיל לו כבוד: "עַל-כֵּן יָרִים ראשׁ", שולל את האפשרות שמדובר ביהושפט, מאחר שלמרות הנצחון
בראשיתו של הקרב, מסע המלחמה למואב הסתיים במפח נפש: "וַיְהִי
קֶצֶף-גָּדוֹל עַל-יִשְׂרָאֵל וַיִּסְעוּ מֵעָלָיו וַיָּשֻׁבוּ לָאָרֶץ" (מל"ב,ג' כז).
___גם דעתו של שפירא7 כי המזמור נכתב לרגל המלכתו של עזיהו מלך יהודה מעוררת קשיים, שהבולט שבהם
נובע מפסוק ד, שבו מבטיח ה' בשבועה: "נִשְׁבַּע
ה' וְלֹא יִנָּחֵם", כי מעמדו
של המלך לא יתערער לעולם, בעוד שעזיהו נצטרע עקב חטאו
________________________________________________________________________________
1. כך מסביר חכם את השבועה "אַתָּה-כהֵן לְעוֹלָם" (ד), ומבסס
זאת על פסוק מישעיהו:"וְאַתֶּם כּהֲנֵי ה' תִּקָּרֵאוּ
מְשָׁרְתֵי אֱלֹהֵינוּ יֵאָמֵר
לָכֶם" (ס"א ו).
ע' חכם, ספר תהלים ב, ירושלים 1981, עמ' שכו.
2. אליצור מסביר כי 'מלכיצדק' הוא תואר מליצי מושאל
למלך מבית דוד, והוא מזהה את המלך שבמזמור עם יהושפט. י' אליצור, 'ישראל והמקרא', ירושלים 1999,
עמ' 34-32. ד"ש שפירא סבור כי מדובר
בעזיהו מלך יהודה. 'ארחים, עיוני מקרא
ופרקי הגות', ירושלים 1977, עמ' 137.
3. יש פרשנים הסבורים שהמזמור נכתב לרגל נצחונותיו של המלך. כך מ' גרסיאל, 'תהלים
ב', עולם התנ"ך, תל-אביב 1997, עמ' 159. ויש הסבורים על סמך מילות הפתיחה
'נאם ה'' שזו נבואת נצחון לקראת יציאתו של המלך למלחמה. א' רופא , 'מבוא
לשירה המזמורית ולספרות החכמה שבמקרא', ירושלים 2004, עמ' 21, 48. ש' גלנדר, 'החוויה
הדתית במזמורי תהלים', ירושלים
תשע"ג, עמ' 161.
4.
הם מזהים את מלכיצדק כדוד על בסיס הפסוק: "וַיְהִי
דָוִד עשֶׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה לְכָל-עַמּוֹ" (שמ"ב, ח' טו). ראב"ע מסביר כך משמו של ר' משה. מקראות גדולות הכתר,
ירושלים 2003, וכך גם רד"ק (שם); כמוהם גרסיאל, הערה 3 לעיל, עמ' 162-161. מלבי"ם מדייק גם לגבי הרקע ההסטורי של המזמור ואומר כי מדובר
במלחמת דוד על רבת
עמון (שמ"ב
י"א). 'תהלים', אוצר הפירושים,
ישראל, עמ' תלג.
5. חכם, הערה 1
לעיל, עמ' שכז.
6. הערה 2
לעיל, עמ' 33.
7. הערה 2 לעיל.
הבטחון שהוא
ראוי וגם יקבל את תמיכת האלהים בקרב. במהלך נוסף להפגת חששו של המלך, מזכיר לו
אלהים בשני הפסוקים הבאים קרב מן העבר שבו סייע בידו למגר את אויביו.
ד. זכר נצחון מן העבר (ה-ו)
-----הנושא בפסוקים ה-ו חורג מהנושא המרכזי שהוא הקרב העתידי שבו דובר בפסוקים
א-ד. בפסוקים ה-ו מתואר קרב מן העבר שבו סייע אלהים למלך להביס את אויביו. קביעה
זו מבוססת על המעבר מלשון העתיד שבה השתמש ה' כדי לעודד את המלך לקראת העימות הצפוי
(א-ב), ללשון עבר שבה מתוארות תוצאותיו של
הקרב הקודם, תוך שימוש כפול בפועל מָחַץ.
ה1 אֲדנָי עַל-יְמִינְךָ – מאחר שצד ימין הוא החזק, התאור "אֲדנָי עַל-יְמִינְךָ"
מסביר כי אלהים העצים
את כוחו של המלך בקרב שסופו היה ריסוקם של האויבים.
ה2 מָחַץ בְּיוֹם-אַפּוֹ מְלָכִים:
בְּיוֹם-אַפּוֹ – מלחמתו הנחרצת של ה' נעשית בכעס גדול שמבטיח את השמדת האויבים.34
מְלָכִים - בפסוק א מכונים מתנגדי המלך
'אויבים', אולם לשון הרבים 'אויבים' עשויה לייצג את לוחמיה של ממלכה אחת בלבד.
לעומת זאת, בפסוקים ה-ו מוגדרים האויבים המובסים 'מְלָכִים' ו'גּוֹיִם', כך שמדובר בקרב שבו המלך נלחם בה
בעת במספר עמים ומלכיהם.
יָדִין
בַּגּוֹיִם מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ ראשׁ עַל- אֶרֶץ רַבָּה. (ו)
-----הטיית הפועל 'יָדִין' בצורת עתיד בראשיתו של הפסוק אינה מערערת על ההערכה שמדובר
בזכרון מן העבר, מאחר שבלשון המקרא צורת העתיד (יקטל) משמשת לציון "היגדים שכוחם יפה לכל
הזמנים ... וכן תאור אירוע בעבר כשהוא בא לציין מאורעות צדדיים ומצבים צדדיים של
מאורעות שבעבר".35 שני הטעמים המצוטטים כאן
עשויים לנמק את השימוש בצורת העתיד שבפסוק. מצד אחד צורת העתיד אינה מגבילה את זמן
האירוע, ומצד שני פסוקים ה-ו מעלים זכרון של קרב מן העבר, ובכך חורגים מן הנושא
הראשי במזמור שהיא המלחמה העתידה.
-----פסוק ו מוסיף פרטים על הנצחון שנזכר בפסוק הקודם, כשהוא מתאר את מראהו של שדה
הקרב ואת מיקומה של המערכה. בשימוש נוסף של הפעל 'מחץ',
מסביר אלהים כי מחץ ראשם של אויבי המלך בקרב שנערך 'עַל- אֶרֶץ רַבָּה'. התאור 'עַל- אֶרֶץ רַבָּה' מציין את מקום הקרב,
ויש מחלוקת פרשנים על משמעו של התאור הזה. במחלוקת הזו מוצגים שני פירושים, הראשון
גורס כי הכוונה היא ל'ארץ גדולה' או 'שטח אדמה גדול'36 ועל פי
הפירוש השני מדובר בעיר רַבָּה,37
בירת ממלכת עמון.38 הצורך
לברור אחד משני הפירושים הללו, מחייב עיון לשוני ועניני בתאור עצמו ובהקשר שבו הוא
מופיע. ההסבר
הראשון הרואה בתאור "עַל-אֶרֶץ רַבָּה", 'ארץ רחבת ידיים', אינו מתיישב
עם הצביון הפסקני והתקיף של הפסוק שבא להאדיר את כוחו של ה' בקרב שהיה מלכתחילה
חסר סיכוי עבור ה'גּוֹיִם'. ככל שהמכה קטלנית יותר
________________________________________________________________________________
34. כמו
"וְלֹא הָיָה בְּיוֹם אַף-ה'
פָּלִיט וְשָׂרִיד" (איכה, ב' כב),
וכן בישעיהו, י"ד ו; ס' ג,ו; חבקוק, ג' יב.
35. ג' ברגשטרסר, 'דקדוק הלשון העברית', ירושלים תשמ"ב, עמ' 354.
36. רש"י, מקראות
גדולות, הערה 4 לעיל. אחד
מפירושיו של מטראני, הערה 17 לעיל. המאירי, הערה 17 לעיל. חכם,
הערה 1 לעיל. גרסיאל, הערה 3 לעיל.
37. רבה היא רבת עמון, ראה שמ"ב, י"א א; עמוס, א' יד, ועוד הרבה.
38.
ראב"ע מביא פירוש כזה בשם ר' משה, הערה 4 לעיל. רד"ק, הערה 4 לעיל. פירוש נוסף של
מיטראני, הערה 17 לעיל. מלבי"ם, הערה
4 לעיל.
היא ממוקדת
בזמן ובמקום, והקרב מוכרע מיידית במקום
שבו נערכו הצבאות הלוחמים,
39 לעומת זאת תמונת הקרב המתרחש על 'ארץ
רחבת ידיים', מצטיירת כמערכה מתמשכת שמקהה את הרושם של הכרעה מהירה ומצמיתה
..
-----עם זאת ניתן להציג שתי סיבות
שלכאורה פוסלות את הפירוש שמדובר בעיר רבה. פסילה אחת קשורה במילת היחס
'עַל' בתאור
'עַל-אֶרֶץ רַבָּה',
שלכאורה מתארת את מיקום הקרב '
עַל' שטח
שהיה 'רחב ידיים'. סיבה שניה שנתמכת בהגדרת מקום הקרב כ
'ארץ',
עשויה להקשות על ההסבר שמקום הקרב היה ב'עיר' ['
רַבָּה']. אולם עיון מעמיק יותר מגלה כי שתי הסיבות הללו מאבדות את
תקפותן אם מתייחסים למשמעויות נוספות שיש למושגים
'על' ו
'ארץ'. אחת
ממשמעויותיה של מילת היחס
'עַל' היא '
ליד', המציינת קירבה
למקום
ידוע,40 על פי זה התאור '
עַל- אֶרֶץ
רַבָּה', מצביע על מקום הקרב שהיה ליד
'אֶרֶץ רַבָּה'. גם את חוסר
ההתאמה שבין ציון המקום כ'ארץ', לבין ההסבר שמדובר ב'עיר', ניתן לישב כאשר מתייחסים
למשמעויותיו השונות של המושג 'ארץ'. 'ארץ' אינו רק שם נרדף ל'מדינה'
41
או לשטח אדמה כלשהוא
42 אלא משמש גם להגדרת המרחב שמקיף את העיר, כמו 'ארץ תפוח' (יהושע,י"ז
ח), שהוא האיזור שמסביב
לעיר תפוח.
43 יוצא
מכך שהגיוון הפרשני של המושגים
'על' ו
'ארץ', מבטל את הנימוקים שהיו עשויים לפסול את
הפירוש השני, ומאפשר לקבוע כי מקום הקרב היה בשטחים הסובבים
את העיר רבה.
-----הזכרת אֶרֶץ רַבָּה בפסוק ו מלמדת
שהמלחמה בין המלך ואויביו לא נערכה בארץ ישראל אלא בממלכת עמון, ומלך עמון הוא אחד
מן ה'אויבים', ובסופו של הקרב שנערך ליד רבת עמון , נותרו
בשטח גופותיהם המרוסקות של צבאות האויב. מתוך ההערכה שמדובר בקרב שהתקיים בשטחים
שמסביב לרבת עמון, ראוי לשאול אם יש בכתובים מידע על מלחמה שבה נלחם הצבא הישראלי
עם 'גויים' ו'מלכים' בשטח המקיף את רבת עמון. אם ימצא קרב שממלא אחר התנאים הבסיסיים
הללו, ניתן יהיה לבחון אם קיימים נתונים מקבילים נוספים בין הקרב ההוא ובין הנאמר
במזמור. התאמה מרובת פרטים בין אירועי הקרב ובין המזמור תחזק את האפשרות שהמזמור
מתייחס לקרב המסוים הזה. ואמנם, חיפוש בכתובים מלמד כי בימיו של דוד התנהל קרב
כזה,44 כשצבא ישראלי נלחם במלכים וגוים בשטחים הפתוחים שליד רבת עמון. סיפור הקרב
הזה מובא בשמ"א י', ובדבה"א י"ט. מאחר שכך נותר לבחון את אירועי הקרב במטרה לבדוק עד כמה פרטיהם מקבילים לנתונים שבמזמור.
____________________________________________________________________________
39.
תפיסה זו
באה לידי ביטוי בשירת דבורה. כאשר יעל מחצה את ראשו של סיסרא, הוא חוסל מיד
ובמקום: "וּמָחֲצָה ...רַקָּתו... בַּאֲשֶׁר כָּרַע שָׁם נָפַל שָׁדוּד"
(שופטים, ה' כו-כז). הפעל 'מחץ' מתאר מכה סופנית שאין אחריה תקומה: "מָחַצְתָּ
ראשׁ מִבֵּית רָשָׁע עָרוֹת יְסוֹד עַד-צַוָּאר סֶלָה" (חבקוק, ג' יג) וכן: "אֶמְחָצֵם
וְלֹא-יֻכְלוּ קוּם יִפְּלוּ תַּחַת רַגְלָי" (תהילים, י"ח ל"ט).
40. B.D.B
, הערה 20 לעיל, עמ' 755, סע' 6. בראשית,
כ"ד יג; במדבר, כ' כג; תהילים, קל"ז א, ועוד הרבה.
41. בראשית, י"ז ח; מ"א כט; שופטים, י"א טו, ועוד
הרבה.
42. על
הפסוק במל"א, י"א יח, המדבר על ה'ארץ' שקיבל הדד האדומי מפרעה מלך מצרים,
אומר קיל שסביבתו של מקום כלשהו נקרא 'ארץ', והוא מדגים זאת
בתאור מערת המכפלה: 'ארץ (=שדה) ארבע מאות שקל כסף'
(בראשית,כ"ג טו). י' קיל, ספר
מלכים א, ירושלים
תשמ"ט, עמ' רמט.
43. אחיטוב
מסביר כי 'ארץ תפוח' היא השטחים החקלאים
הסמוכים לעיר. ש' אחיטוב, יהושע, מקרא לישראל, ירושלים תשנ"ו, עמ' 285. וכך אומר גם אבניאון על 'ארץ
חפר' (מל"א, ד' י), כי כל
המחוז סביב העיר חפר נקרא ארץ חפר. א' אבניאון, 'ארץ חפר', המילון האנציקלופדי של המקרא,תל-אביב
2003, עמ' 83. 'ארץ יעזר' שאותה חמדו שנים
וחצי השבטים, הם שטחי המרעה שסביב לעיר יעזר (במדבר, ל"ב א).
44. היו
מלחמות נוספות בין הצבא העמוני לבין צבא ישראל, אך באותן מלחמות לא מתקיימים
התנאים הבסיסיים המצדיקים השוואה נוספת בינן לבין המזמור. הדברים
אמורים לגבי יפתח שנלחם בבני עמון ללא מעורבות של 'מלכים' ו'גוים' נוספים (שופטים
י"א), כמוהו גם שאול
נלחם ביבש גלעד רק נגד הצבא העמוני (שמ"א י"א). הסכסוך
בין יהושפט עם בני עמון כלל אמנם 'מלכים'
ו'גוים' (עמונים, מואבים ומעונים), אך
צבאות אלו שהסתכסכו בינם לבין עצמם, חוסלו בעבר הירדן המערבי ולא בסביבת רבת עמון (דבה"ב כ').
לגבי מלחמתו של עוזיהו עם העמונים (דבה"ב, כ"ו ח) אין בידינו פרטים, ופרשנים מעלים ספק אם עוזיהו נלחם
בכלל בעמונים או שהיו אלה
המעונים (י. קיל, 'ספר דברי הימים ב,
ירושלים 1986). דוד נלחם
ברבת עמון גם בשמ"ב י"ב, אך שם מדובר במצור ישראלי על העיר, ללא מעורבות של מלכים נוספים.
-----משנתבססה ההקבלה ההסטורית בין המזמור לבין
מלחמתו של דוד בארם על פי שמ"ב י', מתברר שגם מבחינה לשונית ניתן לחזק את
המסקנה שדוד הוא 'מלכיצדק', לאחר שמושגים וביטויים במזמור מאפיינים את דמותו של
דוד יותר מאשר כל אישיות מקראית אחרת, וצירוף מצטבר של ביטויים אלה מחזק את המסקנה
שעלתה מתוך העיון בפרטים ההסטוריים.
ח. הביטויים
המאפיינים את קורותיו של דוד:
א. לְדָוִד מִזְמוֹר (א) - העובדה ששמו של דוד נזכר בכותרת לא מעידה לא על
תוכנו ולא על זמנו של המזמור, אולם הזכרת שמו בכותרת חוסכת קושיה שהיתה עולה, לולא
נזכר שמו בכותרתו של מזמור המתאר את מלחמותיו.
ב. אדנִי (א) - התואר 'אדנִי' המשמש כדרך פניה אל מלך מישראל או מיהודה,
מופיע בתנ"ך במספר כולל של שבעים וארבע פעמים. בתוכם אחת עשרה פעמים בפניה אל
ארבעה מלכים פרט לדוד,56
וכנגד זה ששים ושלש פעמים
בפניה אל דוד לבדו, ובכך מאפיין התואר 'אדנִי' מבחינה ספרותית
את דמותו של דוד מעל ומעבר לאלו של המלכים האחרים.
ג. צִיּוֹן (ב) - שמה של 'ציון' מופיע פעמים רבות
במזמורי תהלים, אולם בספרים ההסטוריוגראפיים הוא מופיע רק בסיפור כיבושה בידי דוד (שמ"ב,
ה' ז), ובהקשר להצלתה בזכותו של דוד: "כִּי מִירוּשָׁלַם תֵּצֵא שְׁאֵרִית וּפְלֵיטָה מֵהַר צִיּוֹן
קִנְאַת ה' צְבָאוֹת תַּעֲשֶׂה-זּאת: ... וְגַנּוֹתִי אֶל-הָעִיר הַזּאת
לְהוֹשִׁיעָהּ לְמַעֲנִי וּלְמַעַן דָּוִד עַבְדִּי" (מלכ"ב
,י"ט לא-לד) .
ד. אַתָּה-כהֵן לְעוֹלָם (ד) – ההבטחה לנצחיות מעמדו של
המלך לפני האלהים, משקפת את הבטחת ה' לדוד בדבר קיום שושלת מלכותו לעולם: "וְנֶאְמַן בֵּיתְךָ וּמַמְלַכְתְּךָ
עַד-עוֹלָם לְפָנֶיךָ כִּסְאֲךָ יִהְיֶה נָכוֹן עַד-עוֹלָם"57 (שמ"ב,
ז' טז).
ה. מַלְכִּי-צֶדֶק (ד) - הכינוי מַלְכִּי-צֶדֶק, מתקשר לפועלו של דוד שהיה:"עשֶׂה מִשְׁפָּט
וּצְדָקָה לְכָל-עַמּו" (שמ"ב, ח' טו).
ו.
מָחַץ (ה-ו) - הפועל 'מחץ' מופיע במקרא
ארבע עשרה פעמים, מתוכם פעמיים בפרקנו, וחמש פעמים מתוך שתים עשרה הנותרות הוא מופיע בכתובים הקשורים בדוד ותקופתו. בשבע הפעמים הנוספות הוא קשור לתקופות
שקדמו לדוד.58
-----כאמור, אין בכל אחד מן הביטויים שהוצגו כאן כדי
לקבוע את זמנו של המזמור או להעיד על האירוע ההסטורי המתואר בו, אולם כאשר בתוך
שבעת פסוקי המזמור יש ששה מאפייני נוסח המתקשרים לקורותיו של דוד, ניתן לראות בהם
חיזוק למסקנה שהמזמור אכן עוסק באירועים מימי מלכותו של דוד.
_________________________________________________________________________
56. לשאול – ארבע פעמים: שמ"א, ט"ז יז; כ"ד ח;
כ"ו יז,יט; לשלמה - שלש פעמיים: מלכ"א, ג' יז,כו; דבה"ב, ב' יד; לצדקיהו - פעמיים: ירמיהו, ל"ז כ; ל"ח ט; למלך ישראל –
פעמיים: מלכ"ב, ו' כו; ח' ה.
57.שבועה
דומה נזכרת גם במזמורים פ"ט ד-ה,לו-לח;
קל"ב יא.
58.השרש
'מחץ' מופיע פעמיים בשירת דוד (שמ"ב,
כ"ב לח;תהלים, י"ח לט), פעמיים בתהלים ס"ח (כב,כד),
שעל פי קאסוטו, נכתב לקראת הקרב שהתנהל בחילם בין צבא דוד
לצבאות ארם (מ"ב, י' טז). מ"ד קאסוטו,
ספרות מקראית וספרות כנענית א', ירושלים תשל"ב, עמ' 199-197. במזמור
ס"ח כמו בפרקנו מופיע הצירוף 'יִמְחַץ ראשׁ', וצירוף דומה מופיע גם
בחבקוק בהקשר להצלת משיח ה': "יָצָאתָ לְיֵשַׁע עַמֶּךָ לְיֵשַׁע אֶת-מְשִׁיחֶךָ מָחַצְתָּ ראשׁ מִבֵּית רָשָׁע..." (ג' יג). בתפילתו מכנה חבקוק את המלך 'משיח'
ומשתמש בפועל 'מחץ', שהם שני מושגים חריגים
מבחינת נביאי הכתב (פרט לישעיהו שמכנה את כורש 'משיח'). בספרים ההסטוריוגראפיים, התואר
'משיח' מיוחס לשאול (אחת עשרה פעמים)
ולדוד (פעמיים- שמ"ב, י"ט
כב;כ"ג א), שלמה
מכנה עצמו בתואר הזה פעם אחת (דבה"ב, ו' מב). לאחר שה' מאס בשאול הופקע
ממנו מעמדו כ'משיח ה'', כפי שבא לידי ביטוי בקינת דוד: "מָגֵן
שָׁאוּל בְּלִי מָשִׁיחַ בַּשָּׁמֶן" (ראה ר' פז, 'קינת דוד, תהילה לגיבורים או לקח ללוחמים?' בשדה חמ"ד, תשרי
חשון תשמ"ה, עמ' 25-20). בספרות המזמורית, כל התייחסות ל'משיח' מכוונת לדוד או למלך משושלתו,
אך בספרי הנבואה, כינוי זה אינו נזכר כלל לגבי מלכים מאוחרים לדוד. מאחר שחבקוק השתמש בביטויים 'משיח' ו'מחץ' לתאור
הנסים והישועות שעשה ה' לעמו בעבר, יש לשער שנעזר במקורות ספרותיים קדומים שהיו בידו, וכשהעלה את זכר האירועים הללו
בתפילתו, נשאר נאמן לשפה ולמושגים שהשתמשו אותם כתובים. כך שגם אצל חבקוק השימוש בפעל 'מחץ' משקף כנראה מינוח מראשיתה של תקופת
המלוכה. שבע פעמים נוספות שבהן מופיע השרש 'מחץ' הן: במדבר, כ"ד ח,יז;
דברים, ל"ב לט;ל"ג יא; שופטים, ה' כו, שהם ספרים המשקפים נושאים ואירועים שקדמו לתקופת דוד. שרש
'מחץ' מופיע פעמיים גם בספר איוב (ה' יח;כ"ו יב), ששפתו מערבת ביטויים
מאוחרים עם משקעים לשוניים קדומים (א. הורביץ, איוב, עולם התנ"ך, תל-אביב
1996, עמ' 16-15). לפיכך ניתן להעריך שהשימוש שנעשה בשרש 'מחץ' במזמור ק"י, עשוי להעיד שהוא נכתב
בתקופה שאינה מאוחרת מתקופתו של דוד.