בס"ד
 
רות פז
 
פ"י תהילתך

09-7745235 | 052-8377242
 
 
 
 
 
 
 
 
 
תהלים צ"ג

מלכות ה' - "מֵאָז" ו"לארֶךְ יָמִים"
ובינתיים - 'שירת הים'
 
___המאמר מצביע על קשר בין מזמור צ"ג ושירת הים מנקודת מבט של מימוש מלכות ה' בעולם, ומתוך כך מלמד על תרומתו המיוחדת של עם ישראל לתכלית הזו.

א ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עז הִתְאַזָּר אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל-תִּמּוֹט: ב נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז מֵעוֹלָם אָתָּה: ג נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם: ד מִקּלוֹת מַיִם רַבִּים אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה': ה עֵדתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאד לְבֵיתְךָ נָאֲוָה-קדֶשׁ ה' לְארֶךְ יָמִים:


א. תחילת מלכות ה' - "מֵאָז" (א-ד)
----המזמור נפתח בהכרזה על מלכות ה' שנשגבותו התגלתה כאשר הפעיל את 'עוזו', שהוא כוחו וגבורתו במלחמה:"ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ / לָבֵשׁ ה' עז הִתְאַזָּר"2,1) - תאור ה' כמי ש"גֵּאוּת לָבֵשׁ" רומז שהמאבק שבו התגלה עוזו היה בזיקה למים.1 עדות נוספת למעורבותו של ה' במאבק נרמזת בפעל 'הִתְאַזָּר', שכמו הטיות אחרות של השרש 'אזר', קשור בהתגברות על אויב2. כדי להוסיף על רוממות ה', מזכיר הכתוב אירוע שהתרחש לאחר אותו קרב: "אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל-תִּמּוֹט" (א3). תכליתה של מילת הקישור "אַף" היא להדגיש נושא חדש שמתווסף לקודם,3 ובהקשר הנוכחי הנושא הנוסף הוא קיבועה וייצובה של הארץ, שהוא מעשה הבריאה ביום השלישי במקביל להתהוותם של מקווי המים.4 מאחר שהאור והרקיע שקדמו ליצירת הארץ אינם בריאה גשמית, היבשה ומקווי המים שנוצרו ביום השלישי הם הבסיס למימושה של מלכות ה' במציאות מוחשית. על כן מיד לאחר תיאור כינונה של הארץ בא3 מכריז הכתוב על תחילתה של מלכות ה': "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז" (ב1),5 אך כדי שלא יעלה על הדעת שהכוונה לראשית הוויתו של ה', מצורפת בב2 ההצהרה שלקיומו של ה' אין ראשית: "מֵעוֹלָם אָתָּה".6 כמו בסיפור הבריאה בבראשית, גם במזמור, קושר הכתוב את כינונה של הארץ להיווצרותם של הנהרות שזורמים בה: "נָשְׂאוּ נְהָרוֹת ה' נָשְׂאוּ נְהָרוֹת קוֹלָם יִשְׂאוּ נְהָרוֹת דָּכְיָם" (ג).

___________________________________________________________________________
  1. 'עוזו' של ה' נזכר בכתובים בהקשר של התגברות על אויבים, כמו בישעיהו, נ"א ט-י; ס"ב ח. תהלים,ס"ו ג, ע"ד יג ועוד.
    הופמן מסביר כי השרש 'גאה' שמשמש לתאור גדולת ה' בפסוק הזה רומז על מאבק עם ימים ונהרות, כמו בשירת הים: "אָשִׁירָה לַּה' כִּי-גָאה גָּאָה סוּס וְרכְבוֹ רָמָה בַיָּם". י' הופמן, תהלים ב', עולם התנ"ך, תל אביב 1997, עמ' 100.
    חכם קושר את פסוק א למאבקו של ה' במים הקדומים לפני בריאת העולם. ע' חכם,תהלים ב',ירושלים 1981, עמ' קפו.
  2. 'אזור' היא חגורה שהלוחם חוגר על מתניו, והטיותיו של השרש 'אזר' מתארות התגברות בקרב, כמו בדברי האלהים לכורש: "אֲאַזֶּרְךָ וְלֹא יְדַעְתָּנִי" (ישעיהו, מ"ה ה), וכן בשירת דוד הפונה לה': "וַתְּאַזְּרֵנִי חַיִל לַמִּלְחָמָה" (תהלים,י"ח מ) ועוד.
  3. B.D.B לונדון, 1979, עמ' 64 סע' 1. כך בדברים,ל"ג כ; תהלים ס"ח יז2 ועוד.
  4. על פי סיפור בראשית, הוראת האלהים ביום השלישי חשפה את שטחי היבשה במקביל ליצירת מקווי המים (בראשית,א' ט-י).
    בדומה לכך בתהלים ק"ד מתואר ייצובה של הארץ וקיבועה כפעולה צמודה ליצירת הימים והנהרות: "יָסַד אֶרֶץ עַל- מְכוֹנֶיהָ בַּל- תִּמּוֹט עוֹלָם וָעֶד ... הַמְשַׁלֵּחַ מַעְיָנִים בַּנְּחָלִים בֵּין הָרִים יְהַלֵּכוּן" (ה-י).
  5. גם בתהלים צ"ו קשורה מלכות ה' בכינונה של הארץ: "אִמְרוּ בַגּוֹיִם ה' מָלָך אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל, בַּל-תִּמּוֹט" (י). על פסוק זה אומר חכם: "שבשעת בריאת העולם נתגלתה מלכות ה' עליו". ע' חכם, לעיל הערה 1, שם.
    ליכט מסביר כי מלכות ה' החלה לאחר שריסן את מי בראשית. י.ש. ליכט, אנציקלופדיה מקראית ד', 'מיתוס', טור 934.
  6. על פסוק זה אומר חכם: "אתה קיים מעולם מלפני נצח נצחים". לעיל, הערה 1, שם.
 
- 1 -
 

--נמצא שפסוקים א-ג מתארים את תחילת מלכות ה' לאחר שניצח במאבק מול מים רבים, כונן את הארץ וקבע בה את מקווי המים. מהלך בריאה כזה מזכיר מיתוסים קדומים שחותמם ניכר גם בדברי נביאים, בפרקי תהלים ובאיוב,7 ועל פיהם פעולת הבריאה החלה לאחר מיגורם של מפלצות הים וריסונם של המים הקדומים.8 פסוק ד שממשיך את נושא המים, מחזק את הקשר למיתוס כשהוא משווה בין שני סוגי מים: "מִקּלוֹת מַיִם רַבִּים / אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם". הסוג האחד הנקרא "מַיִם רַבִּים" – הם מי בראשית המיתולוגיים,9 והסוג השני "מִשְׁבְּרֵי-יָם" הם גלי הים שנוצר בידי ה' לאחר שהכניע וריסן את ה"מַיִם רַבִּים". ההשוואה בין שני סוגי המים קובעת ש"מִשְׁבְּרֵי-יָם" שנוצרו בכוח האלהי, חזקים יותר מן ה"מַיִם רַבִּים" שנכנעו לפניו, ועל סמך כן מסתיים הפסוק בהצהרה: "אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה'" 3).

ב. פסוק ד לאור הקשר עם שירת הים
-----נראה שהצגת הקשר בין מעשה הבריאה לבין מאבקו של ה' במים הקדומים באה להדגיש את תוקפה ונמרצותה של מלכות ה' ושליטתו הבלעדית בבריאה. בהעברת המסר הזה קיימים פעלים וביטויים המצויים בשירת הים, ויוצרים שיתוף לשוני בולט בין שתי היצירות שמתארות את שליטתו של ה' על המים, כשבמזמור - מדובר בנצחונו על מי בראשית, ובשירה - בקריעת ים סוף.


----------------------- --------הקבלות לשוניות בין המזמור ושירת הים
10
-------

znur
מזמור צ"ג --------- --------------- -------------שירת הים
(שמות ט"ו)

א ה' מָלָךְ גֵּאוּת לָבֵשׁ ------------------א אָשִׁירָה לַּה' כִּי-גָאה גָּאָה; --- ---ז וּבְרב גְּאוֹנְךָ תַּהֲרס קָמֶיךָ;
א לָבֵשׁ ה' עז הִתְאַזָּר ------------ -----ב עָזִּי וְזִמְרָת יָהּ ------------- ------יג נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ
ד אַדִּיר בַּמָּרוֹם ה' --------------------ו יְמִינְךָ ה' נֶאְדָּרִי בַּכּחַ ; מִי כָּמכָה נֶאְדָּר בַּקּדֶשׁ (יא)
ד אַדִּירִים מִשְׁבְּרֵי-יָם ------ ---- ------ י צָלֲלוּ כַּעוֹפֶרֶת בְּמַיִם אַדִּירִים
ה נָאֲוָה-קדֶשׁ ----------------------- יג נְוֵה קָדְשֶׁךָ

-----ההקבלה הלשונית בין המזמור לשירה היא כה מובהקת עד שלא ניתן להתייחס אליה כאל תופעה מקרית, ויש לראות בה אמצעי שתכליתו להצביע על קשר מהותי ביניהם. קשר מכוון כזה בין המזמור לשירה מאפשר לזהות את "מִשְׁבְּרֵי-יָם" ה"אַדִּירִים" שעוצמתם רבה "מִקּלוֹת מַיִם רַבִּים" (ד), כאותם "מַיִם אַדִּירִים" שהטביעו את המצרים בשירת הים (שמות,ט"ו י). הסבר כזה לפסוק ד מוביל למסקנה שהעוצמה האלהית שהתגלתה בים סוף אינה נופלת מזו
___________________________________________________________________________
7. מאבקו של ה' במים הקדומים והכרעתם נזכר בישעיהו,כ"ז א; נ"א ט; תהלים, ע"ד יג; פ"ט י-יא;איוב,ל"ח ח.
8. למרכיבים המיתולוגיים שבמזמור הזה מתייחסים חכם, לעיל הערה 1, עמ' קפח; י' הופמן, לעיל הערה 1, עמ' 99; א' רופא, מבוא לשירה המזמורית ולספרות החכמה במקרא, ירושלים תשס"ד, עמ' 59; ש' גולנדר, 'החוויה הדתית במזמורי תהלים',ירושלים תשע"ג, עמ' 132,110.
9. אבישור מסביר כי 'מַיִם רַבִּים' הוא הים המתמרד בבורא. י' אבישור, 'עיונים בשירת המזמורים העברית והאוגריתית', ירושלים תשמ"ט, עמ' 60. גם במזמור כ"ט מכונים מי בראשית לפני התכנסותם למקום אחד בשם 'מַיִם רַבִּים': "קוֹל ה' עַל-הַמָּיִם אֵל-הַכָּבוֹד הִרְעִים ה' עַל- מַיִם רַבִּים" (ג). קאסוטו מסביר כי התאור 'מַיִם רַבִּים' משמש בתאור מרד הים בשיר העלילה הקדום. מ"ד קאסוטו, שירת העלילה בישראל, כנסת ח, תש"ג-תש"ד, עמ' 142-121. וכן קאסוטו ב'פירוש על ספר שמות', ירושלים תשל"ה, עמ' 123.
10. חכם מציג הקבלות לשוניות נוספות בין המזמור ושירת הים. לעיל הערה 1, עמ' קפח.
 
- 2 -
 

שהופעלה מול מי בראשית,11 ומנקודת מבט כזו ניתן להתייחס להצלת העם בים סוף כמעשה שאינו נופל בחשיבותו ממעשה הבריאה,12מסקנה דומה תעלה שוב לאחר עיון בהקבלות נוספות, מבחינה רעיונית ומבנית, בין שתי היצירות.

ג. ההכרה במלכות ה' "לְארֶךְ יָמִים"

-----ההצהרה "ה' מָלָךְ" בפתיחת המזמור מכריזה על מלכות ה' שקיבלה תוקף במציאות הגשמית "מֵאָז" כינונה של הארץ ביום השלישי לבריאה (ב1), אלא שאותה מלכות חלה על בריאה דוממת וחסרת מודעות לקיומו ולמעמדו של ה'. לעומת זאת, מאז בריאת האדם שמסוגל להכיר ברוממות ה' ובמתחייב מכך לגביו, ניתנת מלכות ה' למימוש גם בהוויה הרוחנית שבבריאה. במצב כזה של מציאות מקיפת כל, המודעת למלכות ה' ופועלת על פי חוקיו, אמורה הבריאה על כל מרכיביה להגיע לידי שלמות תכליתה. אולם מאחר שיכולת הבחירה של האדם מאפשרת לו להפר את מצוות ה', הוא עשוי לשבש את מהלכה הרצוי של הבריאה ולעכב את מימוש תכליתה. מתברר אם כך, שהשלמת מעשה הבריאה בהתאם לכוונת הבורא, תלויה בהתנהלות ראויה של האנושות מבחינה מעשית, מוסרית ורוחנית, לא פחות מאשר בהתנהלותם הסדירה של איתני הטבע.
-----מאחר שכך, לאחר שפתח את המזמור המודיע על מלכות ה', בתאור כינונה של הארץ כבסיס למלכותו בבריאה הגשמית, מסיים המשורר בתאור החלתה של מלכות ה' בהוויה הרוחנית- אנושית. נושא זה מובא בפסוק ה שמציג שלושה שלבים שאמורים להוביל את האנושות לקבלה מודעת של מלכות ה': "עֵדתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאד לְבֵיתְךָ נָאֲוָה-קדֶשׁ ה' לְארֶךְ יָמִים". למרות שבהקשרים אחרים עשוי היה פסוק זה לתאר את יחסי ה' וישראל, במזמור הנוכחי שעוסק בהתבססותה של מלכות ה' בעולם שזה עתה נברא, יש לראות בו מתווה ליחסים שבין ה' והאנושות כולה לפני שהתפצלה לעמים.
-----שלושת השלבים שאמורים לכוון את האנושות להכרה במלכות ה', הם: 1. אלהים יעניק לבני האדם מערכת חוקים שייטיבו עמהם: "עֵדתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאד"1)13 2. קבלת חוקי ה' תבסס את מעורבותו ותעיד על נוכחותו במציאות
___________________________________________________________________________
11. קשר בין מאבקו של ה' במים הקדומים ובין קריעת ים סוף מוצג בנבואת ישעיהו: "עוּרִי עוּרִי לִבְשִׁי-עז זְרוֹעַ ה' עוּרִי כִּימֵי קֶדֶם דּוֹרוֹת עוֹלָמִים הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחְצֶבֶת רַהַב מְחוֹלֶלֶת תַּנִּין. הֲלוֹא אַתְּ-הִיא הַמַּחֲרֶבֶת יָם מֵי תְּהוֹם רַבָּה הַשָּׂמָה מַעֲמַקֵּי- יָם דֶּרֶךְ לַעֲבר גְּאוּלִים (נ"א ט-י). פרשנים מצביעים על קשר בין מלחמת האל במים הקדומים ובין קריעת ים סוף: מ"ד, קאסוטו, ספרות מקראית וספרות נענית, ירושלים תשל"ב, עמ' 83; ש"א ליונשטם, 'מסורת יציאת מצרים בהשתלשלותה', ירושלים תשמ"ג, עמ' 102; י' אבישור, לעיל, הערה 9, עמ' 143, 145.
12. חכם משווה את נפלאות קריעת ים סוף לנפלאות בריאת העולם, לעיל הערה 1, עמ' קפח.

13. "עֵדתֶיךָ" הן המצוות שנתן אלהים לבני האדם כדי להיטיב עמהם. ההנאה שמפיק האדם משמירת עדותיו של ה' מוצאת ביטוי בפסוקים כמו: "אַשְׁרֵי נצְרֵי עֵדתָיו בְּכָל-לֵב יִדְרְשׁוּהוּ" (תהלים, קי"ט ב) ו"פְּלָאוֹת עֵדְוֹתֶיךָ עַל-כֵּן נְצָרָתַם נַפְשִׁי" (שם, שם קכט).
החסד האלהי שבנתינת המצוות מוצא ביטוי בתהלים:"מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקב חֻקָּיו וּמִשְׁפָּטָיו לְיִשְׂרָאֵל. לֹא עָשָׂה כֵן לְכָל-גּוֹי וּמִשְׁפָּטִים בַּל-יְדָעוּם הַלְלוּיָהּ (קמ"ז יט-כ).הפניה לה' בגוף שני בפסוקית: "עֵדתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאד" אינה מעידה על פניה ישירה לה', וניתן לראות בה תאור עניני הסוקר את יחסי ה' והאנושות במשמעות של 'עדותיו נאמנו מאד'. כמו בפסוק ב שבו התאור: "נָכוֹן כִּסְאֲךָ מֵאָז" אינו פניה ישירה לה' אלא הכרזה על תחילת מלכות ה' בבריאה הגשמית, במשמע של: 'נכון כסאו מאז'. כך ששני הפסוקים המעידים על מלכות ה', בבריאה הגשמית ובהוויה הרוחנית, מנוסחים כפניה אל ה' בלשון נוכח בעוד שאר הפסוקים במזמור מתייחסים אליו בגוף שלישי (א,ד).
 
- 3 -
 

האנושית, נוכחות שתומחש באמצעות מקדש14 - "לְבֵיתְךָ נָאֲוָה-קדֶשׁ"2). 3. השילוב הקבוע של ה' במציאות האנושית יפגין את סמכותו ויממש לעין כל את מלכותו - "ה' לְארֶךְ יָמִים"153). כך שמלכות ה' שהחלה בבריאה הגשמית "מֵאָז" כינונה של הארץ, תגיע למלוא היקפה באמצעות ההכרה האנושית כי "ה' לְארֶךְ יָמִים".16

ד. ההקבלה לשירת הים
ארבעת הנושאים המרכזיים שבמזמור: 1. התגברות ה' על המים הקדומים (א1); 2. כינונה של הארץ - כבסיס למימוש מלכות ה' (א2-ד); 3. ה' מיטיב עם האנושות (ה1). 4. ההכרה במלכות ה' (ה23), מחזקים את הקשר בין המזמור לשירת הים שכוללת ארבעה נושאים דומים: 1. שליטתו של אלהים על ים סוף (שמות, ט"ו א-יב); 2. אלהים מוביל את העם לנחלה שבה תמומש מלכותו (שם,שם יג); 3. ה' מיטיב עם עם ישראל (שם,שם יז); 4. ההכרה במלכות ה' (שם,שם יח).
-----נוסף לדמיון המילולי והרעיוני שבין המזמור לשירה, נמצא שהביטויים והנושאים המקבילים מובאים בשתי היצירות במבנה דומה, כך ששתיהן מתארות במקביל מהלכים דומים המובילים לתכלית משותפת, כשהתכלית הזו - ההכרה במלכות ה', חותמת את שתיהן.

___________________________________________________________________________
14. קאסוטו, אומר שהזכרת המקדש בשירת הים אינה מעידה דווקא על איחור חיבורה של השירה, מאחר שהכוונה עשויה להיות לגבי "מקדש שלעתיד לבוא....והזכרת המקדש כשלעצמה עדיין אין בה להכריע, אלא לדון עליה אגב ניתוח הטקסט בכללו ... השירה כולה הימנון הבא לפאר את כינון מלכות ה'... שהרי אין מלכות ללא היכל מלך... מקריעת ים סוף ועד לבנין בית המקדש – תהליך רצוף ואחיד של המלכת ה'" לעיל הע' 9, ספר שמות, עמ' 113. הסבר כזה לנוכחות המקדש בשירה העתיקה עשוי לשרת את הזכרתו גם במזמור צ"ג. רש"ר הירש אומר על הפסוק "וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם" (שמות, כ"ה ח) - 'מִקְּדָש אֲדנָי בארץ אינו בהכרח בנין גשמי. מאחר שעם ישראל המקיים את מצוות ה' ממחיש את נוכחותו': "'מקדש' מבטא את מיכלול התפקיד שעלינו למלא כלפי ה'", וכן אומר:"מורה על קידוש כל חיינו הפרטיים והציבוריים והקרבתם על מזבח קיום תורת ה'" (רש"ר הירש, ספר שמות, ירושלים תשמ"ט, עמ' שב).גם ירמיהו מנבא שהתכלית שאותה מבקש ה' להשיג אינה המקדש הבנוי אלא המסר שיצא לעולם כולו מירושלים באמצעות עם ישראל: "וְהָיָה כִּי תִרְבּוּ- וּפְרִיתֶם בָּאָרֶץ בַּיָּמִים הָהֵמָּה נְאֻם-ה' לֹא-יאמְרוּ עוֹד אֲרוֹן בְּרִית- ה' וְלֹא יַעֲלֶה עַל-לֵב וְלֹא יִזְכְּרוּ-בוֹ וְלֹא יִפְקדוּ וְלֹא יֵעָשֶׂה עוֹד. בָּעֵת הַהִיא יִקְרְאוּ לִירוּשָׁלַם כִּסֵּא ה' וְנִקְוּוּ אֵלֶיהָ כָל-הַגּוֹיִם לְשֵׁם ה' לִירוּשָׁלָם ..." (ג' טז-יז).יעקב אבינו מזכיר 'בית אלהים' (בראשית, כ"ח כב) מתוך הכרה שעבודת האל מתקיימת בבית האלהים.
15. התלות שבין נוכחותו של מקדש גשמי או סמלי ובין הכרת העם בקשר המחייב שיש לו כלפי האלהים מתואר בפסוק: "וְנָתַתִּי מִשְׁכָּנִי בְּתוֹכֲכֶם ... וְהִתְהַלַּכְתִּי בְּתוֹכֲכֶם וְהָיִיתִי לָכֶם לֵאלֹהִים וְאַתֶּם תִּהְיוּ-לִי לְעָם" (ויקרא,כ"ו יא-יב).

16. התאור "לְארֶךְ יָמִים" כוונתו 'לנצח', 'לעולמים' כמו באיכה, ה' כ: "לָמָּה לָנֶצַח תִּשְׁכָּחֵנוּ תַּעַזְבֵנוּ לְארֶךְ יָמִים".
 
- 4 -
 


---------------------------הרעיונות המשותפים למזמור ולשירה

--------מזמור צ"ג --------------------------------------------שירת הים

---------------------------------שלטונו של ה' על המים


א
1 ... גֵּאוּת לָבֵשׁ לָבֵשׁ ה' עז הִתְאַזָּר --------ח וּבְרוּחַ אַפֶּיךָ נֶעֶרְמוּ מַיִם נִצְּבוּ כְמוֹ-נֵד נזְלִים קָפְאוּ תְהמת בְּלֶב-יָם:
-------------------------
---------------------------
הבסיס הארצי למימושה של מלכות ה'


א
2 אַף-תִּכּוֹן תֵּבֵל בַּל-תִּמּוֹט -------------------------------יג נֵהַלְתָּ בְעָזְּךָ אֶל- נְוֵה קָדְשֶׁךָ

------------------- -------------ה' מיטיב עם קהל היעד


ה עֵדתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאד -------------------------------------יז תְּבִאֵמוֹ וְתִטָּעֵמוֹ בְּהַר נַחֲלָתְךָ

---------------------------- -------ההכרה במלכות ה'

ה3
ה' לְארֶךְ יָמִים ------------------------==---------------יח ה' יִמְלֹךְ לְעלָם וָעֶד:

-----ההקבלה המילולית, הרעיונית והמבנית שבין המזמור לשירה מדרבנת לחקור את ההבדלים שביניהם כדי לעמוד על ייחודה של כל יצירה, ועל תרומתה של ההקבלה למסר הייחודי של כל אחת מהן. עיון כזה מגלה כי למרות שהנושאים המשותפים לשתי היצירות מתבססים על תופעות דומות, היקפן של התופעות הללו במזמור גדול משל המקבילות להן בשירה. יחס זה משתקף בנושא הראשון, כשבמזמור מתוארת השתלטותו של ה' על מי בראשית, בעוד שהשירה מתייחסת בהקשר הזה לקריעת ים סוף שמימיו מועטים לאין ערוך מן המים הקדומים. הנושא השני, שהוא המיקום הגיאוגראפי שבו אמור האדם להכיר במלכות ה', מתייחס במזמור לארץ הנבראת כולה, ואילו בשירה מדובר בארץ ישראל. הנושא השלישי, רואה באנושות כולה את מושא ההכרה במלכות ה', בעוד שהשירה מציגה לענין זה את עם ישראל.
-----לסיכום, מול המזמור שמתאר אירועים ומצבים הקשורים במציאות מקיפת כל, מבחינת המים, הארץ הנבראת והאנושות, השירה מתארת תופעות דומות אבל בהיקף מצומצם, באמצעות ים סוף, ארץ ישראל ועם ישראל.
-----מבלי להתייחס לסדר כתיבתן של שתי היצירות,17 אין ספק שהדמיון הלשוני, העניני והמבני שביניהן אינו מקרי, אלא תוצאה מתכנון מכוון של משורר שביקש לקשור את יצירתו לזו שקדמה לה, מתוך כוונה שקשר כזה יעמיק וירחיב את המסר העולה מיצירתו.18 התכלית המשותפת שאליה מובילים האירועים בשתי היצירות, היא תוצאה של
__________________________________________________________________________
17.למרות שסדר כתיבתן של היצירות לא משפיע על המסקנות העולות מן ההקבלה שביניהן, ההתייחסות בצ"ג ד, ל'מים האדירים' שבשירת הים, מצביעה על קדמותה של השירה ביחס למזמור.
18. ניתן למצוא דמיון לשירת הים גם במזמורים אחרים. אבישור מציג דמיון לשוני, בדפוסי סגנון וצורה, ובמספר מוטיבים בין השירה למזמור ע"ז, אך נקודות הדמיון האלה לא מגבשות מבנה משותף, ולא מצביעות על מטרה משותפת, אלא משרתות את המסרים היחודיים של כל אחת מן היצירות בנפרד. לעיל הערה 9, עמ' 144- 147.

 
- 5 -
 


----
שני מתווים בסדר גודל שונה, כשהמזמור מציג מתווה להכרה כלל עולמית במלכות ה', והשירה מצמצמת את המתווה הזה במסגרת לאומית – ישראלית. מתוך כך ניתן לראות בשירת הים תאור של מהלך בסדר גודל לאומי שמהווה חלק מתכנית כלל עולמית להכרה במלכות ה' שמתוארת במזמור, מבלי שאחד מהם מבטל או סותר את רעהו.

-----ההפנייה ההדדית המתחייבת בכל יצירה אל רעותה מעמיקה ומרחיבה את המסר בכל אחת מהן, מבלי להתייחס לשאלה מי מהן קדמה לרעותה. אם נניח ששירת הים היא הקדומה שביניהן, אזי מחבר המזמור שמתאר מהלך להכרה כלל אנושית במלכות ה', מסב את תשומת ליבו של הקורא לשירה כדי ללמד שתהליך זה החל כבר להתממש באמצעות עם ישראל. ואם נניח שהמזמור קדם לשירה, אזי ההפנייה מן השירה אל המזמור באה ללמד שההכרה הישראלית במלכות ה' המתוארת בשירה, היא שלב במימוש ההכרה הכלל עולמית במלכות ה', שעליה מדבר המזמור.

-----כאמור, שני המיתווים, הכלל עולמי והלאומי-ישראלי, אינם מבטלים זה את זה, אלא משקפים תקופות שונות בהסטוריה המקראית. סיפורי בראשית, המתארים את קורותיה של האנושות הקדומה, מלמדים על כוונתו של האלהים להנחיל לאנושות ערכים דתיים, חברתיים ומוסריים, כפי שמובא במזמור.19 עם זאת לאחר כשלונותיה החוזרים של האנושות במילוי ציפיותיו של האלהים,20 צמצם ה' את התכנית המקורית והתמקד בעם ישראל, מתוך כוונה שקיום המצוות על ידו יציב מופת מוסרי, חברתי ודתי שימחיש לעין כל את מעלותיה של מלכות ה', ויעורר את שאר עמי הארץ ללכת בעקבותיו.21
-----התפיסה שההכרה במלכות ה' וציות למצוותיו חיוניים להתנהלותה התקינה של הבריאה לא פחות מחוקי הטבע, מבססת את ההשוואה בין הצלת ישראל בים סוף ובין מעשה הבריאה. תפיסה זו מבססת גם את נבואת ירמיהו, שעל פיה תרומתו של עם ישראל לקיומה התקין של הבריאה, שקולה לתרומתם של החוקים שמפעילים את גרמי השמים, וכפי שלא ניתן לוותר על סדרי העולם הגשמי, לא ניתן לוותר על קיומו של העם: "כּה אָמַר ה' נתֵן שֶׁמֶשׁ לְאוֹר יוֹמָם חֻקּת יָרֵחַ וְכוֹכָבִים לְאוֹר לָיְלָה ... אִם-יָמֻשׁוּ הַחֻקִּים הָאֵלֶּה מִלְּפָנַי נְאֻם-ה' גַּם- זֶרַע יִשְׂרָאֵל יִשְׁבְּתוּ מִהְיוֹת גּוֹי לְפָנַי כָּל-הַיָּמִים".
רעיון זה מובא גם אצל רש"י שמסביר שרק קבלת התורה על ידי ישראל תבטיח את קיומה של הבריאה (ד"ה 'יום הששי", בראשית, א' לא): "הוסיף ה"א בששי בגמר מעשה בראשית לומר, שהתנה עמהם על מנת שיקבלו ישראל חמשה חומשי תורה", ומוסיף: "כולם תלוים ועומדים עד יום הששי, הוא ששי בסיון המוכן למתן תורה".22

-----לסיכום, נראה שהמסר הטמון במזמור כמו זה שבשירת הים אינו שלם ללא התייחסות של כל אחת מן היצירות לנקודת המבט של רעותה, שלולא כן לא היה המשורר מקפיד ליצור הקבלה שתחייב את הקורא להתייחס למסר של היצירה האחרת, ככל שנוגע למימושה של מלכות ה'.
___________________________________________________________________________
19. ערכים אלה מתוארים במזמור בפסוקית: "עֵדתֶיךָ נֶאֶמְנוּ מְאד", וניתן לראותן כמצוות שניתנו לאדם הראשון (בראשית, א' כח-ל, ב' טז-יז); לקין (שם, ד ז); לבני נח (ט' א-ז).
20. חטאי אדם הראשון, קין, דור המבול, דור הפלגה.

21. הדבר נאמר לאברהם כבר בהתגלות הראשונה: "וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" ( י"ב ג); ישעיהו אומר: "וּנְתַתִּיךָ לְאוֹר גּוֹיִם הְיוֹת יְשׁוּעָתִי עַד-קְצֵה הָאָרֶץ" (ישעיהו, מ"ט ו); זכריה מתאר את הרעיון: "כּה אָמַר ה' צְבָאוֹת עד אֲשֶׁר יָבאוּ עַמִּים וְישְׁבֵי עָרִים רַבּוֹת: וְהָלְכוּ יוֹשְׁבֵי- אַחַת אֶל-אַחַת לֵאמר נֵלְכָה הָלוֹךְ לְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה' וּלְבַקֵּשׁ אֶת-ה' צְבָאוֹת אֵלְכָה גַּם-אָנִי: כב וּבָאוּ עַמִּים רַבִּים וְגוֹיִם עֲצוּמִים לְבַקֵּשׁ אֶת-ה' צְבָאוֹת בִּירוּשָׁלָם וּלְחַלּוֹת אֶת-פְּנֵי ה': כג כּה-אָמַר ה' צְבָאוֹת בַּיָּמִים הָהֵמָּה אֲשֶׁר יַחֲזִיקוּ עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִכּל לְשׁנוֹת הַגּוֹיִם וְהֶחֱזִיקוּ בִּכְנַף- אִישׁ יְהוּדִי לֵאמר נֵלְכָה עִמָּכֶם כִּי שָׁמַעְנוּ אֱלֹהִים עִמָּכֶם: (ח' כ-כג). ובתהלים: "לְסַפֵּר בְּצִיּוֹן שֵׁם ה' וּתְהִלָּתוֹ בִּירוּשָׁלָם: בְּהִקָּבֵץ עַמִּים יַחְדָּו וּמַמְלָכוֹת לַעֲבד אֶת-ה' (ק"ב כב-כג); ועוד הרבה.

22. הקבלה כזו מאפשרת להשוות את הצלת בני ישראל בים סוף למעשה הבריאה, מאחר ששני האירועים תורמים למימוש תכליתה של הבריאה בהתאם לכוונת הבורא.

 
- 6 -
 

המאמר הועלה ב-2015.